עבדו נ' מוסך עתיד בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

עסקינן בתביעה כספית על סך 28,585 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר במסגרתה עותר התובע לפיצוי בגין נזק שאירע לרכבו כתוצאה משריפה שהתלקחה בו, תקופה קצרה לאחר שיצא מתיקון במוסך השייך לנתבעת מס' 1.

תמצית טענות הצדדים

במועדים הרלוונטיים לתובענה היה התובע הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן גולף בעל מספר רישוי 31-240-07 (להלן: "הרכב"). הנתבעת מס' 1 הינה מוסך אשר ביצע תיקונים ברכב והנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את פעולותיו העסקיות של הנתבעת מס' 1 במועדים הרלוונטיים.

במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי פנה לנתבעת מס' 1 (להלן: "המוסך") באמצעות אביו, לשם טיפול ברכבו וביצוע התיקונים הדרושים ובעיקר פירוק המנוע הפגום והחלפתו במנוע חדש שרכש. לטענתו, שילם למוסך 2,800 ₪ בעבור עבודתו. לטענתו, ביום 5.3.08 הוחזר לו הרכב, באמצעות אביו, לאחר סיום תיקונו. התובע טוען, כי בעת שאביו היה בדרך חזרה עם הרכב, הרכב התחמם. אביו עצר והתקשר לבעל המוסך אשר הגיע למקום וטיפל ברכב, על ידי הגברת מאוורר הרכב. לאחר מכן המשיך אביו בנסיעה. לטענתו, כעבור מספר ימים נשמע רעש ברכב ולכן הרכב הוחזר לטיפול במוסך והוחזר לאביו של התובע לאחר שכביכול טופל. בהמשך, הרכב שב והתחמם ונמסר פעם נוספת למוסך לשם טיפול בבעיה.

לטענת התובע, ביום 21.3.08 סביב השעה 2:00 לפנות בוקר בעת נסיעתו ברכב, פרצה שריפה ברכב אשר בעקבותיה נגרמו לרכב נזקים בלתי הפיכים והוכרז עליו "אובדן כללי".

לטענתו, יש להחיל את הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו", כך שנטל ההוכחה יעבור לכתפי הנתבעות. התובע טוען, כי טרם השריפה הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת מה היו הנסיבות לשריפה. לטענתו, השריפה נגרמה על ידי נכס ו/או פעולה אשר למוסך הייתה שליטה מלאה עליו והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהמוסך לא נקט זהירות סבירה מאשר עם מסקנה הפוכה. התובע טוען, כי יש להעביר את נטל הראייה, כך שיהיה על המוסך להוכיח שהוא לא התרשל לגבי הדבר המסוכן.

עוד טוען התובע, כי השריפה והנזקים נגרמו בשל רשלנותו הבלעדית, חוסר זהירותו, חוסר מיומנות ו/או הפרת חובה חקוקה של המוסך או מי מטעמו. לטענתו, המוסך התרשל שעה שלא תיקן את הרכב במיומנות ומקצועיות של בעל מקצוע סביר, לא עשה ככל יכולתו לשם מניעת הנזקים, לא נקט אמצעי זהירות נאותים, לא מילא חובתו כנותן שירות וכמוסך מורשה, לא סיפק את הטיפול הנדרש והמצופה ממנו, לא טיפל בתקלות שהתגלו ברכב לאחר התקנת המנוע על ידו ולא ביצע את כל הבדיקות המתבקשות לשם מניעת תקלות עתידיות.

התובע טוען, כי המומחה מטעמו אשר בדק את הרכב קבע באופן חד משמעי שיש לקשור בין השריפה והפעולות והמחדלים בהתקנת מנוע הרכב.

לטענתו, בשל הטיפול הרשלני של המוסך ברכב נגרמה לו אף, עוגמת נפש, תסכול, בזבוז זמן והוצאות. כן טוען, כי נזקיו הישירים של הרכב נאמדים בסך של 19,330 ₪.

לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות. לטענתן, אין קשר בין החלפת מנוע הרכב לבין הנזק נשוא התובענה. הנתבעות טוענות, כי הנזק נשוא התובענה נגרם בשל כשל חשמלי אשר אינו קשור לעבודות אשר ביצע המוסך ובשל דליפת דלק מצינורות הדלק אשר היו חלק מהרכב אשר נכנס לתיקון. לטענתן, המוסך לא סיפק לתובע צינורות דלק חדשים. עוד טוענות הנתבעות, כי פעולת המוסך כללה חיבור צינורות הדלק בעת החלפת המנוע ולא מעבר לזה. לטענתן, ככל שהייתה בעיה בחיבור צנרת הדלק, אזי לא היה בידי התובע לעשות שימוש ברכב בפרק הזמן הנטען עד לפרוץ האש.

לטענתן, לתובע אשם תורם בשיעור 100% שכן המשיך לנהוג ברכב למרות שחש בתקלה וכן עקב טיפול כושל במערכת החשמל ברכב, שלא על ידי הנתבעת מס' 1.

הראיות

מטעם התובע הוגשו תצהירים של התובע, של מר עאמר עבדו (להלן: "עבדו")- אביו של התובע, של מר לואי חביב זהר, מר גבריאל עבדו ומר שאהר שחות. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של מר איליא חדאד (להלן: "חדאד")- מנהל המוסך. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרץ יצחק. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של אשר סלוצקי. בנוסף, הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות. העדים והמומחים נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות דעתם, בהתאמה. תצהירו של לואי חביב זהר הוצא מהתיק, על פי בקשת בא כוח התובע, לאחר שלא התייצב לעדות. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

אין מחלוקת, כי רכבו של התובע טופל על ידי המוסך וכי מספר ימים לאחר מכן פרצה דלקה ברכב. המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים הינה באשר לשאלה, האם הנתבעות נושאות באחריות לנזקים אשר נגרמו לרכב. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הטיפול אשר עבר הרכב במוסך והשריפה במסגרתה נהרס הרכב.

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והחומר שהוצג לעיוני מצאתי, כי דין התביעה להתקבל. בנוסף מצאתי, כי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולפיכך, הנטל עובר לכתפי המוסך להוכיח, כי לא התרשל. המוסך לא עמד בנטל זה.

במסגרת חוות דעתו קבע פרץ, המומחה מטעם התובע, כי אדי דלק אשר דלפו מצנרת הדלק התלקחו מניצוץ חשמלי מהפלאג הימני. בעדותו אישר פרץ, כי אדי דלק דלפו מצנרת הדלק (עמ' 3 ש' 11-12). סלוצקי, המומחה מטעם הנתבעים, אישר, כי אף הוא מצא שהשריפה נבעה מדליפת דלק שהתלקחה מצדו הימני של המנוע (עמ' 17 ש' 2-5). לטענתו, השריפה נגרמה מאדי דלק וצינורית פגומה והוסיף, כי אדי דלק יכולים להיגרם מצינורית פגומה (עמ' 20 ש' 21-22). בהמשך נשאל סלוצקי באשר לסיבות אשר בגינן נוצרים אדי דלק והשיב, כי בעקבות צינורית פגומה אשר יכולה להיגרם מהתייבשות ובלאי (עמ' 20 ש' 25-26).

פרץ אישר, כי בחוות דעתו ציין שהשריפה נגרמה בשל ניצוץ חשמלי. פרץ נשאל האם אין עסקינן בדבר אשר החשמלאי היה אמור לבדוק והשיב שהניצוץ נגרם כתוצאה מהמפלג (עמ' 5 ש' 8-11). במהלך עדותו נטען בפני סלוצקי, כי בחוות דעתו הוא ציין אפשרות של כשל במערכת החשמל. סלוצקי נשאל איזה טיפול נעשה במערכת החשמל והשיב, כי נעשה טיפול במאוורר הרכב. סלוצקי נשאל האם זו אפשרות סבירה יותר לשריפה והשיב, כי בשריפה יש שני גורמים- הדלק ומה שמצית אותו. לטענתו, דלק זו האפשרות הסבירה ומה שהוא ציין בסעיף 1.1 זו האפשרות הפחות סבירה (עמ' 19 ש' 2-8).